פרלמן נ' איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1. בפניי ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל, בתיק הוצל"פ מס' 02-11704-10-2 (להלן: "תיק הוצל"פ"), במסגרתו נדחתה בקשת המערערת, הגב' פרלמן דיאנה (להלן : "מערערת/זוכה") לזמן את צד ג', AIG ישראל חברה לביטוח בע"מ (להלן : "המשיבה/המחזיקה") לחקירה ולחייבה בחובו של החייב, מר כצו (להלן : "החייב"), זאת בניגוד לאמור בסעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל.

2. על פי הנטען בבקשה, המשיבה הינה חברת ביטוח, אשר ביטחה את רכב החייב בביטוח מקיף. הואיל והרכב היה מעורב בתאונת דרכים, אמורה הייתה לשלם לחייב את כספי שווי הרכב, אותם ביקשה הזוכה לקבל.

הזוכה הגישה תביעה כנגד החייב, ת.א. 22734-06-09, ובמהלכה נענתה בקשתה לעיקול זמני של כספי החייב אצל המשיבה ב- 30/6/2009. העיקול נמסר כדין והמשיבה הודיעה, כי רשמה אצלה את העיקול, ב- 26/7/2009, על-סך 91,750 ₪.

עם מתן פסק הדין כנגד החייב, נענתה בקשת הזוכה לאשר את העיקול, נפתח כנגד החייב תיק הוצל"פ, ובמסגרתו ביקשה הזוכה את מימוש העיקול.

ב- 26/4/2010 רשם ההוצאה לפועל הורה על מימוש העיקול, ולמרות שהחלטה זו נמסרה למשיבה, היא לא מלאה אחר צו העיקול, ועל כן הוגשה בקשה להזמינה לחקירה ולחייבה בחוב החייב.

בקשה זו נדחתה בתחילה על ידי רשם ההוצאה לפועל, ולאחר שהוגשה בקשה לעיון חוזר, הבקשה התקבלה במובן זה, שהרשם הורה למשיבה להעביר לידי הזוכה את מלוא החומר בתיק.

לאחר שהועבר החומר התברר, כי המשיבה טוענת, שאינה חייבת לפצות בגין הרכב. אי לכך, הוגשה בקשה נוספת לזמן את הצדדים לדיון, על מנת להראות לטענת המבקשת כי טענות המשיבה ריקות מתוכן וכדי שהרשם יפעיל את סמכותו הקבועה בסעיף 48 לחוק, ויחייבה בגובה חובו של החייב, עד גובה העיקול.

ב- 20/9/2010 כב' הרשמת גץ-אופיר דחתה את הבקשה וקבעה, כי דין הבקשה להתברר בפני בית המשפט כתביעה לפסק-דין הצהרתי, ולה אין סמכות להכריע בשאלה העומדת לדיון.

בקשה לעיון חוזר בהחלטתה, נדחתה על ידי כב' הרשמת ב- 11/10/2010, בקובעה : "רשם ההוצאה לפועל אינו רשאי לקבוע חבות צד ג' כאשר אין המדובר בזכות מוחלטת של החייב. ביהמ"ש הוא שמוסמך להכריע בסוגיה".

החלטה זו הינה נשוא הערעור.

לטענת הזוכה, טעתה כב' הרשמת בקביעתה זו:

קריאה של סעיף 48 אינה מותירה כל מקום לספק, כי בסמכות רשם ההוצאה לפועל לקבוע האם מתנגד צד ג' לתשלום לפי העיקול עם הצדק סביר אם לאו. על מנת להכריע בשאלה זו, עליו לזמן את הצדדים לדיון, ובמידת הצורך לשמוע גם ראיות.

אם צד ג' יוכל לטעון באופן סתמי, כי אינו חייב כסף לשום צד, והרשם לא יהא בעל סמכות להכריע בעניין זה, הרי המנגנון של זימוני צד ג' לחקירה וחיובו בחוב החייב יאבד מכוחו ויהפוך לאות מתה.

אי לכך מבקשת הזוכה, לקבל את הערעור ולקבוע, כי הימנעות המשיבה מלהעביר את הכסף בהתאם לעיקול שהוטל ונרשם כדין הנה ללא הצדק סביר, ולחייבה בתשלום מלוא גובה העיקול לידי הזוכה.

3. ב- 24/10/2010 קבעתי לדיון במעמד הצדדים ליום 28/10/2010.

4. בדיון אשר התקיים ב- 28/10/2010 לא התייצבה המשיבה, אלא רק ב"כ המערערת וטענה, כי נמסר למשיבה הזימון. תצהיר המוסר ואישור המסירה אשר אוזכרו בדיון, צורפו להודעת הזוכה מ- 22/11/2010.

ב"כ הזוכה ביקש מבית המשפט להורות על החזרת התיק לראש ההוצאה לפועל, תוך קביעה כי במסגרת סמכותו מתוקף סעיף 48 לחוק, לזמן את הצדדים לדיון, לשמוע ראיות ולנהל את התיק כאילו המדובר בתביעה רגילה, או לחילופין המרצת פתיחה, וליתן החלטה שמעמדה כפסק דין. מדובר באחד מארבעה מקרים, בהם נתונה לרשם ההוצאה לפועל סמכות שיפוטית של ממש.

ב"כ המערערת פרט במסגרת הדיון את ההוצאות שנגרמו לו כתוצאה מהגשתו.

דיון